תסתכלו על הילדים המתחפשים בפורים, איזו מסיכה הם מעדיפים לשים? בדרך כלל הם רוצים להיות משהו שלא ממש מתאפשר להם בחיי היומיום. הילדה מתחפשת לנסיכה זוהרת, הילד מתחפש לסופרמן רב כוחות. ואצלנו המבוגרים? רבים מאיתנו כבר לובשים מסיכה ביומיום. מסכה שאומרת "אצלי הכול בסדר".
לפעמים, במפגשים עם לקוחות, הם שואלים אותי "אבל איך זה יכול להיות שהחברים שלנו שמרוויחים בערך כמונו, יכולים להרשות לעצמם טיולים לחו"ל / רכב 4X4 / בית חדש / ....???" ואני אומרת להם שיכול להיות שהם יכולים להרשות לעצמם כי יש מקור שמממן את זה - אולי ההורים? אבל בהחלט יכול להיות שהם לא כל כך יכולים להרשות לעצמם, אבל אולי הם עדיין לא הבינו את זה. אולי הם לא מבינים את המשמעויות הכלכליות ארוכות הטווח. מאוד יכול להיות שהחברים שלהם, למשל, השתמשו בכספי הפיצויים שקיבלו בעת עזיבת מקום העבודה האחרון, ושיפצו את המטבח שחבל על הזמן.... אבל הם לא ידעו שהפיצויים הללו מהווים נתח נכבד ביותר, עד כדי 30-40% מגמלת הפנסיה העתידית....
במפגשים שלי עם האנשים אני מנסה לתאר להם את התמונה כולה, לחבר בין העכשיו ובין המחר. אני תמיד טוענת שלהחליט שאנחנו קונים פחות בסופרמרקט זה נחמד אבל לא יחזיק מעמד הרבה זמן. אבל אם נבין למה החלטנו לקנות פחות בסופרמרקט, אולי כי הבנו כמה כסף אנחנו צריכים "לשים בצד" כל חודש כדי שנוכל לנסוע לחו"ל בקיץ, המוטיבציה שלנו משתנה.
אני לא מנסה להוריד את המסיכות מהאנשים. ברגע שהם מקבלים החלטות מתוך ההבנה העמוקה של המצב, המסיכה של "אצלי הכול בסדר" הופכת להיות אמיתית.